דן חברה לתחבורה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

פסק דין

בפניי תביעת מטיב.

הנפגע, בתאונת דרכים הגיש תביעה כנגד הנתבעות, וקיבל פיצוי בגין נזקיו, התובעת מעבידתו, שילמה לו בתקופות מסוימות את שכרו, ועותרת לשיפוי בגין ההטבה.

התובעת עותרת להורות לחייב את הנתבעות בתשלום הסכום של 61,239.95 ₪, שהופחתו בסיכומי ב"כ התובעת לסכום של 56,351 ₪ נכון לנובמבר 2009.

הנתבעות אינן כופרות בזכותה של התובעת לקבלת שיפוי בגין ההטבה, אלא שהמחלוקת נוגעת לשיעור הסכומים הנטענים על ידי התובעת, ולדרכי הוכחתם של סכומים אלה.

טענות הנתבעות:

כי התובעת כמטיבה נכנסת בנעלי הנפגע, וזכאית לסכומים שנקבעו בפסק הדין שניתן בתובענה שבין הנפגע לבין הנתבעות.

כי הסכומים שהתובעת עותרת להם לא הוכחו, ואינם נכונים.

עוד נטען כי קיימת הודאת בעל דין, על פיה התובעת אינה משלימה את שכרו של העובד, אלא מעבירה לעובד את סכום הפגיעה המשולם לה על ידי ביטוח לאומי.

דיון:

דמי הפגיעה;

הנתבעות כאמור טוענות כי קיימת הודאת בעל דין על פיה התובעת אינה משלמת לנפגע שכר מעבר לדמי הפגיעה.

טענה זו לאו טענה היא, ונדמה לי שב"כ הנתבעות נתפס לכלל טעות.

התובעת מעולם לא הצהירה כך, נהפוך הוא, התובעת מפרטת הן בתביעתה והן בתשלומי השכר את הסכומים ששילמה, בניכוי הסכום שהתקבל כדמי פגיעה.

עוד יש לציין כי בפסק הדין המנחה בסוגיה שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי ת"א, מפי כב' השופטות קובו, רובינשטיין, וצ'רניאק, בעניין ע"א (ת"א) 1932/07 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו), (להלן: "הלכת אל על"), קובע שם ביהמ"ש כך:

"תיקונו של סעיף 328 לא נועד להצר את צעדיו של המעביד שנשא בחלקו בדמי הפגיעה ולהגביל את זכות תביעתו. מדברי ההסבר למדים כי התיקון בחוק נועד להבהיר כי המעביד רשאי לתבוע פיצויים ממי שנושא באחריות אזרחית לא רק כאשר החזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי הפגיעה ששילם לעובד בתקופת הזכאות הראשונה אלא גם כששילם את הכספים ישירות לעובד."

ולכן המדובר בטענה שאין מאחוריה כל ממש ודינה להידחות.

בסיס השכר;

הנתבעות טוענות, כי התובעת נכנסת לנעלי הנפגע, ולכן סכומים שנפסקו ונקבעו בתביעת הנפגע מחייבים את התובעת.

ב"כ הנתבעות לא הציג כל פסק דין הקובע, כי בתביעת מטיב יש לילך בדרך זו בקביעת שיעור ההטבה.